Update files manifest and sync folders

files_manifest.json

@@ -6224,7 +6224,7 @@
 "אוצריא/שות/ראשונים/תשובות הראש.txt": {"hash": "44f067030ad8588e6b1d30e75b63fb4cb3d2420d99fecd6acc104a342fb35d97"},
 "אוצריא/שות/ראשונים/תשובות מהרח אור זרוע.txt": {"hash": "3a8c6c9e97486f92866a3ffc44c9ca45585f2072ab9fc41c5af6c327cdba7b7d"},
 "אוצריא/שות/ראשונים/שאלות ותשובות מן השמים.txt": {"hash": "67b081eac318db4175206c86e1310034742266d26f5f50ed6370bd793fbe338b"},
-"אוצריא/שות/ראשונים/שות הריף.txt": {"hash": "4a890ebb18700bed5a58795ae2d3d8eed36c648f39e75f22c9f4c56093bccccc"},
+"אוצריא/שות/ראשונים/שות הריף.txt": {"hash": "a8c2a354afeb54f1dac7c5e42c9a92acf9005d919417ca8939c867592a6547ae"},
 "אוצריא/שות/ראשונים/שות מהריל.txt": {"hash": "79ab66e70135c76d33f6a7dbaf1be5fe3f3dcbdfdabe51c74abca6d204b295d6"},
 "אוצריא/שות/ראשונים/תשובות הרשבש.txt": {"hash": "5ac306f9769733dfbc55f66e1c96e7b81b1fb0770c553fcace2a8826c65aeee1"},
 "אוצריא/שות/ראשונים/תשובות הרי מיגאש.txt": {"hash": "422c78fb25c93ee6085aff81f1cdf2e7c5087e66a6f47ad41e878060878ea68c"},

אוצריא/שות/ראשונים/שות הריף.txt

@@ -744,7 +744,8 @@
 <b>שאלה.</b> לאה הפקידה שטר כתובתה ושטר מתנה אצל ראובן ותפשם בתורות משכונה בשביל חוב שהיה לו עליה וכשתבעה אותם ממנו טען שנאבדו ממנו והיא אומרת שהוא גורם לאיבודם היש להחרים בהם מי גרם לאבדם או לא וכן מי גרם לאבוד שטר חוב של חבירו מקויים:
 <b>תשובה.</b> זו האשה אם העדים יודעים מה שהיה בשטר הכתובה ושטר מתנתה כותבין לה אחרת ושטר כתובה של ראובן ואם לא ידעו עדים מה שהיה כתוב בה והנתבע כופר בה ישבע הנתבע שאין לאשה עליו מאלו השטרות ולאחר שישבע והפסיד האשה ואם יתברר שראובן גרם לה ההפסד ישבע ראובן זה שלא היה יודע שהיה לה זכות ויפטר ואם רצה ישביע אותה שכך וכך היה בה ושהיא ראויה לגבות כל עה שהיה בה וישלם וכל זה שאמרנו כשיש נבעלה שהיו עליו אלו השטרות ממון בנכסים אבל אם לא היו לו נכסים אין על ראובן זה כלום שאפילו לא נאבדו השטרות לא היתה גובה מהן כלום לפי שאין לה ממה שתגבה נמצא מראובן זה לא אבד לה כלום אלא בעלה הוא שהעני ואין לו כלום והוא הדין לשאלה האחרת יצחק ב"י אלפאס:
 <h2>רנב</h2>
-<b>שאלה.</b> מי מעמד עם אשתו עשר שנים ולא ילדה ובודאי שחייב לגרשה היש לה כתובה או לא תשובה דבר זה מחלוקת בין בעלי הוראה והדיינים יש מי שמחייבו בכל מה שכתב לה בין עיקר בין תוספת ויש מי שאינו מחייבו אלא עיקר כתיבה בלבד ומביאי' ראיה ממה שאמרו כי אקני לה אדעתא למיקני קמיה אקניי אדעתא למשקל ומיפק לא ועדיין לא נתיישבנו בדברים (להכריע ביניהם):
+<b>שאלה.</b> מי מעמד עם אשתו עשר שנים ולא ילדה ובודאי שחייב לגרשה היש לה כתובה או לא:
+<b>תשובה.</b> דבר זה מחלוקת בין בעלי הוראה והדיינים יש מי שמחייבו בכל מה שכתב לה בין עיקר בין תוספת ויש מי שאינו מחייבו אלא עיקר כתיבה בלבד ומביאי' ראיה ממה שאמרו כי אקני לה אדעתא למיקני קמיה אקניי אדעתא למשקל ומיפק לא ועדיין לא נתיישבנו בדברים (להכריע ביניהם):
 <h2>רנג</h2>
 <b>שאלה.</b> ראובן הלך למה"י ולקחה אשתו המצעות של צמר שלו ושגרתן למכור למדינת הים וכשבא בעלה גירשה ונכתב ביניהם שטר מחילה ולא הוזכר בו עסק אלו המצעות ולאחר זמן בא שמעון ששגרה עמו המצעות וכשבקשה האשה לגבות דמיהן ממנו היה שם מי שאמר לשמעון אם תתן דמיהן לאשה זו בעלה יתבע אותך בדין דכיון שלא הוזכרו במחילה הרי הן בחזקת הבעל:
 <b>תשובה.</b> יש מן הדין על שמעון ליתן דמיהן לאשה ואינן חושש משום שאמרו אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קבל מן האשה יחזיר לאשה וכו' הרי לא אמר יחזור לבעלה אלא לאחר מיתת אשתו שאין לה יורם אלא בעלה אבל כשהיא בחיים לא הילכך צריך שמעון שיחזיר לאשה ואם היה לבעלה שום תביעה יכול הוא לכופה ולתבעה אלא ודאי אם נזדמנו שלשתן לדין שומעין טענת האשה אם יש בה ממש נותנים אותם לה ואם לאו נותנים לבעל משום אטרוחי תרי זימני ב"ד לא מטריחינן:
@@ -913,11 +914,14 @@
 <h2>שיא</h2>
 <b>שאלה.</b> היאך נראית הראיה מזה שכתבו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך ומי שעשה כב"ש לא עשה כלום:
 <b>תשובה.</b> מפני שאמר למי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית על דעת ב"ש שאין הלכה כמותן בזה הדבר לא קיימת מצות סוכה מימיך כלומר לא עשה כלום כן מ' שעשה כב"ש משום שאין הלכה כמותן לא עשה ולא כלום וכן אם היו ישראל בפונדק של עכ"ום לא הותר להם להוציא מבתיהן לקרקע הפונדק עד שיקנו הרשות מבעל הפונדק ובלבד שיהא יכול להוציא בעל הפונדק כל מי ששוכן בפונדק בכל שעה שירצה אבל אם אינו יכול להוציאם כל זמן שירצה אינו יכול להקנות הרשות ואפילו יהיה מקבל יהודי או בעל הפונדק עצמו אינו מועיל כלום:
-<h2>שיב שיג</h2>
+<h2>שיב</h2>
 <b>ששאלת</b> לענין עירובי תבשילין היא שאם חל יום טוב להיות ערב שבת ושבת צריך שיקדים מיום חמישי בשבת שהוא ערב יום טוב ונוטל מעט בשר צלי ומבושל ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות עירוב ויאמר נמי בהדין עירובא יהא שרי לן למיפא ולבשולי מיומא טבא לשבתא ויצניע אותו בשר ולא אכל אותו עד לילי שבת ולא יהא הבשר פחות מכזית ואם יהיה דג שפיר דמי. ולענין עירובי חצירות אם יהיו שני משכונות בחצר או יותר ואם אינם משתתפין במזונותם אין רשאין להוציא מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים עד שיערבו מערב שבת הילכך צריך שיקחו מכל בית מעט קמח ויערבו אותו ולשין את הכל ועושין רקיק אחד ומצניעים אותו באחד מן הבתים ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו על מצות ערוב ואו' במי בהדין עירובא משתרי לן לטלטולי מביתא לדרתא ומדרתא לביתא. ולענין עירובי תחומין נמי כגון שהיתה עילה או בית האבל או בית המשתה חוץ לתחום שבת נוטל רקיק אחד של לחם והולך בו ערב שבת או ערב יום טוב חוץ למדינה שהוא שרוי בה וירחיק ממנה עד שלא ישתייר בינו ובין המקום של מצוה שצריך לילך אליו ביום השבת אלא פחות מאלפי' אמה ובלבד שלא ירחיק ממדינתו יותר מאלפים אמה ויניח שם העירוב ויאמר שביתתי בכאן שאבא מחר בכאן ולענין הזיכוי שאם רצה לעשות העירוב משל עצמו ולא יט ל מאחר כלו' נוטל שיעור העירוב ואם הוא שיתופי מבואות צריך שיטול בכדי שיגיע לאחד מבני מבוי כגרוגרת אם היו פחותין משמונה עשר אבל אם היו משמונ' עשר ולמעל' יטול שתי סעודו' שהם שני שלישי ליטרא של קמח במשקל בכלי ומזכה אותם ואומר לאדם אחר זכי בהאי עירובא לבני מבוי כי היכי דנשתרי לכולהון לטלטולי בכל מבואה וכיון שנטל אותו אדם אחר זכה בו לכל בני מבוי ולאחר כן מצניעין אותו יפה וכל זמן שאותו עירוב מצוי מותר לטלטל בכל המבוי ומחצר לחצר ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי אשתו אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים מפני שידן בידו וכל העירובין יתכן בהם זכוי. ואם ניתוסף אדם במבוי חוץ מאותן שהיו שם בשעת העירוב צריך לזכות בשבילו או ליטול עמנו חלקו וצריך שיודיע לאנשי מבוי תחלה ודוקא שהיתה אותה חצר בין שני מבואו הוא שצריך להודיע אותו ששוכן בה בשעת הזיכוי אבל אם לא היה לו פתח אלא במבוי אחד אין צריך להודיע בשעת הזיכוי לפי שזכין לאדם שלא בפניו. ובעירובי תבשילין נמי זוכה להם שלא מדעתם וכיון שהודיע אותם בי"ט שעירב בשבילם דיו ואין צריך להודיעם בשעת הזיכוי ודקא סלקא דעתך דהא דאמר רב חסדא מדברי רבינו נלמוד חולב אדם עז בתוך הקדרה אבל לתוך הקערה דבשבת הוא לאו הכי מלתא דהיא ליכא מאן דשרי בשבת. ודקא אמרת לא מצינו חולב מאבות מלאכות ולא מהתולדות אישתמיטתך הא דגרסינן בפרק המצניע החולב והמגבן וכו' דאמרינן רב חמא בר גוריא איקלע לנהרדעא בעו מיניה חולב משום מאי מיחייב וכו' ומההוא נמי דאבא שאול שמעת דחולב הוא חייב משוה מפרק דאמר לענין יונק ומפרק כלאחר יד הוא טעמא דיונק הוא מפרק כלאחר יד הא בידו מפרק גמור הוא ומתוך שמלאכ' אוכל נפש בי"ט בדברי' שאפשר לעשותן מעי"ט שריא חולב נמי בתך האוכ' נמי מותר ואע"ג דהוא מלאכ' וחולב לתוך הקער' והיא מלאכת משקין לא הותרה בי"ט וחזינן בפירוש דילך כלשון הזה מורה היה רבי יהודה לחכמים בזתים וענבים כיון דבני סחיטה נינהו יהיב דעתיה עלייהו והיו להו מוקצין ואסורין לאו הכי הוא דאי משום מוקצה הוא פירות נינהו גופייהו ליתסרו אלא היינו טעמא דהיוצא מהן אסור מתום דכי יהיב דעתיה אמשקין דידהו אטרופי אחשבינהו ונפקי להו מתורת אוכל לתורת משקין והוו להו כולד ואסירי וטעמא דנולד דאסור משום פירות הנושרין שמא יכלה ויתלוש ומשום משקין שזבו גזירה שמא ישחוט ושאר משקין דלא יהיב דעתייהו עלייהו בתורת אוכל הן ולאו נולד הן.
-<h2>שיד</h2>
+<h2>שיג</h2>
 <b>שאלה.</b> ההוא מעשה דרבי בנאה דהוה מציין מערתא מאי הוה עביד ומאי הוה חזי:
 <b>תשובה.</b> רבי בנאה הוה עסיק בציון מערתא כי היכי דליפרסם מקום טומאה דלאבדלי כהני מינה והאי מעשה דאתמר בחלום ראה אותו ולא במראית העין.
+<h2>שיד</h2>
+<b>שאלה.</b> על ההוא מעשה דרבה ברב בר חנה היכא דנשקא ארעא ורקיעא מאי:
+<b>תשובה.</b> כך שמענו שמלך של אלכסנדריא בנה מקום במדבר ועשה בו דמות רקיע וגלגל אמר להראות בו חכמתו וראה אותו רבה בר בר חנה:
 <h2>שטו</h2>
 <b>שאלה.</b> מאי פי' זה שאמרו מוסיפין בשבת ואין צריך להוסיף ביום טוב:
 <b>תשובה.</b> מוסיפין על אהל עלאי כגון שהניח מחצלת כרוכה מערב שבת ונתנה כשהיא כרוכה על הקורות ופרש ממנה טפח בלבד והניח השאר כרוך ממנו לאויר בלילה ולמחר כשזורח עליו השמש מותר למשוך שאר המחצלת לסכך על עצמו ועל בהמתן מפני חום השמש הואיל והיה ממנה טפח פרוש מערב שבת שהוא שיעור אהל כשפורש השאר אינו עושה אהל עראי לכתחלה אלא מוסיף על אהל הוא ושפיר: